מרווה

היא ילידת דרום אירופה. היוונים הקדמונים האמינו כי תה עלי מרווה מטהר את הדם.
הרומאים קידשו את המרווה וקטיפתה הייתה כרוכה בפולחן מיוחד.
שמה של המילה מרווה Salvia נגזר מהמילה הלטינית Salvere שפירושה להושיע.
בימי הביניים האמינו שהמרווה יכולה לרפא כמעט כל מחלה וכל כאב.
יש אמרה מפורסמת מבית ספר לרפואה בסלרנו שבאיטליה האומרת:
"מדוע זה ימות אדם אשר מרווה לו בגינתו?" והתשובה : "כי אפילו מרווה אינה יכולה למות".

העלים הטריים משמשים לתיבול עוף, בשר, נקניקים, דגים, סלטים כבושים ותה.
ברפואה עממית משמש הצמח לטיפול בפצעים, שיעול, ברונכיטיס, מחלות בדרכי העיכול, כאבי שיניים וחניכיים.