קורנית

מקור השם הלועזי Thymus הוא יווני ופירושו צמח הבושם . הוראת השם קורנית באה מתחושת הקרירות שמעורר טעמה בפה ובגרון, בדומה לטעם המנטה.

המצרים ערבבו אותה בתכשירי החניטה, היוונים בטקסי הקרבת קורבנות והרומאים הוסיפו אותה למי רחצה לטיפוח העור.

אבותינו השתמשו בקונית לתיבול ולהסקה. פליניוס המלומד הרומי ממליץ בכתביו לבשם את חלל הבית בקורנית כסגולה להרחקת מלנכוליה. דיוסקורידס רופא יווני בן המאה הראשונה לספירה מציע לשתות מים שבושלה בהם קורנית בטענה כי מרפאה דלקות כבד, מנטרלת ארס נחשים, מזרזת את הגרת הווסת ופותחת סתימות בדרכי השתן.

הרמב"ם ממליץ עילה כתרופה נגד עקיצות דבורים.

הקורנית משמשת לתיבול דגים, מלית אורז, תוספת לפשטידות, מרקים, נקניקים, בשר , פיצה , עגבניות טריות, ממתקים ומשקאות.

ברפואה העממית היא משמשת כתרופה לשיעול, מחלות בדרכי הנשימה, כבאי בטן, הרעלות קיבה, דלקת גרון ואבנים בכליות.