אז נתחיל מהסוף, כולם כבר יודעים שתרד חשוב לבריאותנו, התרד עשיר בברזל, דל בקלוריות ויכול להשתלב במגוון רחב של מאכלים ותבשילים.
התרד נמצא בשווקים כל השנה אך הוא מגיע לשיא פריחתו בחודשי החורף/אביב.
לתרד שלושה זנים למאכל: סאבוי אשר עליו מסולסלים ופריכים למגע, חלק עלים אשר עליו גדולים וחלקים, סאבוי למחצה שהוא הכלאה בין שני הזנים הקודמים, דומה במראהו לסאבוי אך קל יותר לניקוי.
ועכשיו נעבור לשאלה הראשונה, תרד ניו זילנדי? אז הוא ידוע גם בשם תרד סאבוי. לגבי מקור הזן די ברור משמו, הילידים בניו זילנד ואוסטרליה לקטו אותו ושקפטן קוק המפורסם עגן בחופי ניו זילנד במאה ה18 הילידים כיבדו אותו בעלים המקומיים, דבר שמאוד עניין את הקפטן שכן במסעותיו הארוכים בים, מחלת הצפדינה (חוסר בוויטמין C) הייתה תמיד "על הפרק" ולכן חיפש מקורות תזונה שניתן היה לקחת עימו ויספקו את אותו חוסר.
עליו של התרד הניו זילנדי גסים יותר משאר זני התרד והוא פחות מתאים לאכילה מיידית (למרות שזה אפשרי).
תרד זה נפלא לתבשילים, מילוי מאפים ועוד שלל מתכונים טעימים. רוצים אחד כזה? לחצו כאן למתכון מפנק
כאשר אתם בוחרים את עלי התרד שלכם, חשוב שהם יהיו ירוקים ובוהקים המעידים על טריותם, פריכים וכמובן עדיף בלי חורים ונגיסות של חרקים.
לאחר שהבאתם את התרד הביתה, אתם רוצים חיי מדף כמה שיותר ארוכים, ולכן חשוב לאחסן את העלים במקרר בשקית ניילון סגורה ומחוררת.
לקראת הבישול, יש לשטוף היטב את העלים במים קרים, לאחר מכן ייבשו את העלים לחלוטין. זכרו שנפח העלים יורד משמעותית בזמן הבישול ולכן עליכם לקחת חופן עלים גדול בכדי שטעמם יורגש, וטיפ בישול אחרון, מומלץ להוסיף את העלים רק לקראת סוף הבישול כדי לשמור על צורתם ומרקמם.